האם אפשר להירפא מכאבים כרוניים?

———————————————-בסוף המאמר יש קישורים לכל המקורות והתרגילים המוזכרים כאן———————————————-

האם הגוף שלי מקולקל? למה הכאבים לא עוברים, או חוזרים שוב ושוב? למה הם מתפשטים בין איברים? בטוח יש משהו שהרופאים לא מוצאים בבדיקות! האם הכאב הזה אי פעם יעבור?

התשובה היא: כן, אפשר להירפא מכאבים כרוניים. לא ללמוד איך לחיות לצידם או להקל על חומרתם.

אתחיל בניפוץ מיתוס: על אף האמונה הרווחת שכאבים כרוניים הם כאבים שיש לחיות איתם לתמיד או כמעט לתמיד, ההגדרה הנכונה של כאבים כרוניים היא "כאב הנמשך שלושה חודשים ומעלה". אם אתם סובלים מכאבים כרוניים כבר תקופה, בטח ניסיתם כל דבר אפשרי. אני בטוחה שרצתם מרופא לרופא, מבדיקה לבדיקה, ניסיתם סוגים שונים של תרופות ואולי אפילו ניסיתם את מזלכם ברפואה אלטרנטיבית. אני יודעת כי הייתי שם, בדיוק באותו מקום. אז למה זה לא עזר, או לא עזר מספיק? אם תתנו הזדמנות למאמר הבא אולי תגלו משהו חדש.

השאלה החשובה ביותר במסע – למה?

הצעד הראשון לריפוי הוא ההבנה איך כאב כרוני נוצר בגוף, בשביל זה יש להבין את הקשר בין לחץ (סטרס) לכאב פיזי. אתחיל בסיפורו של ד"ר ג'ון סארנו, רופא ופרופסור אמריקאי לרפואה ושיקום בניו יורק. סארנו החל את הקריירה שלו כרופא אורטופד מסורתי, כשרוב מטופליו הגיעו אליו בעקבות כאבי גב חמורים. במהלך עבודתו הוא שם לב לתופעה מעניינת: רבים מהמטופלים שלו סבלו מכאבים עזים, למרות שלא נמצאה סיבה פיזית ברורה לכאביהם. הוא החל לחוש תסכול מהגישות הטיפוליות המסורתיות שלעיתים קרובות לא הצליחו להקל על סבלם של מטופלים, ואף הכיר זאת מקרוב כי סבל מכאבי גב משתקים בעצמו. תצפית זו הובילה אותו לחקור את הקשר בין גוף ונפש בהקשר של כאב כרוני. הוא החל לפתח תיאוריה מהפכנית שלפיה כאבים מסוימים עשויים להיות תוצאה של תהליכים עצביים המושפעים ממתח נפשי ולא בהכרח של בעיות מבניות בגוף.

TMS – Tension Myositis Syndrom

בזמן המחקר והתגליות שעלו, סארנו נתן לכאבים כרוניים את האבחנה הנקראת TMS. היום יש שמות נוספים כמו MBS (תסמונת גוף נפש), PPD (תסמונת פסיכופיזיולוגית), והשם האהוב עליי PDP (כאב שנגרם ע"י איום מדומה), אותו נתן אחד מפורצי הדרך בנושא כאבים כרוניים, דן בוגליו.

התיאוריה של סארנו מציעה כי TMS הוא כאב שנוצר כמנגנון הסחה מרגשות שליליים מודחקים. רגשות אלו מאיימים לעלות לפני השטח ובכך גורמים למתח פנימי, אותו מתח מביא את מערכת העצבים שלנו למצב של עוררות יתר וכתוצאה מכך החלק ההישרדותי של המוח מרגיש מאויים ומייצר כאב המשמש כהסחת דעת נגד אותם רגשות.

כמובן, זה לא אומר שהכאב הוא "הכל בראש" בדיוק ההיפך – סארנו הציג הוכחות מדעיות לשיתוף הפעולה בין המוח למערכת העצבים ביצירת כאב פיזי המורגש בגוף, בתגובה לרגשות שהמוח חווה כאיום.

לא יודע.ת, נשמע לי מופרך

יש כאבים שהחברה שלנו מוכנה לקבל שהם נובעים ממקור נפשי. למשל כאבי ראש, מיגרנות ולפעמים כאבי בטן. אבל כאשר מדובר בכמעט כל כאב אחר, חונכנו להאמין שחייבת להיות סיבה כמו פציעה, שבר, מחלה. אנחנו מתוכנתים לחשוב שכאב בהכרח מצביע על מקור מבני, לכן אנחנו ממהרים לרופאים ובדיקות שונות בתקווה לאבחנה שתוציא אותנו מזה, שרק נבין מה יש לנו בגוף ואז הכל יהיה בסדר. בדרך כלל קורה אחד משני דברים: הבדיקות יוצאות תקינות אחת אחרי השניה והרופאים נואשים ושולחים אתכם לרפואה אלטרנטיבית, או שאכן רואים משהו לא "תקין" בבדיקות ואומרים לכם שזו הסיבה לכאביכם. אבל האמת היא שהגוף שלנו לא נועד להיות מושלם, לפעמים יש מה שנקרא abnormalities (ממצאים חריגים-נורמלים) וזה לא בהכרח קשור לכאב שאתם מרגישים. לרוע המזל, גם הרופאים מתוכנתים באותה צורה וימהרו לאבחן אתכם כמה שיותר מהר לפי אותם ממצאים חריגים-נורמלים.

איך אני יודע אם מה שיש לי זה TMS?

אם אתם סובלים מ-TMS, כנראה שהתסמינים הכרוניים שלכם אינם הגיוניים. ייתכן שיש לכם תסמינים מרובים שאינם קשורים פיזית, או אותו סוג של כאב כרוני משני צידי הגוף, שלא ייתכן שהסיבה הפיזית זהה (למשל כאב שהועתק מזרוע שמאל לזרוע ימין). אתם עלולים גם לחוות תנודות גדולות בעוצמה, כגון תחושת כאב עז בבוקר אשר משתפר עד הערב או הפוך, וגם שינויים בתדירות. אם הסיבה לכך הייתה אך ורק ניוון פיזי או פציעה, כיצד יכול הכאב להשתנות בצורה כה קיצונית? האם אתם יכולים לעצור ולחשוב לרגע האם המצב הכרוני שלכם הגיוני מנקודת מבט פיזיולוגית גרידא?

 TMS יכול להיות כאב שמופיע לראשונה כאילו משום מקום, אבל באותה מידה הוא יכול להיות כאב מתאונה או פציעה ונשאר זמן רב לאחר החלמה מלאה של הפציעה. ישנם מגוון תסמינים שניתן לאבחן כ-TMS, מכיוון שהמצב משפיע על אנשים בדרכים שונות. הסיבה לכך היא שכולנו אינדיווידואלים, וכאב TMS מתבטא בדרך כלל במקום בו הוא הגיוני עבור המוח שלנו. לדוגמה, אם אנו מאמינים בתוקף שהכתפיים שלנו חזקות להפליא, זה לא סביר שהכאב יתבטא בכתפיים. מצד שני, אם נפצענו בכתף ​​בעבר, סביר יותר ש-TMS יפגע שם. בעיקרו של דבר, סביר יותר שהכאב יתרחש באזור שבו אנו רואים שיש איום פוטנציאלי – איום של פציעה חוזרת, ניוון או נזק. 

להלן רשימה של תסמינים שיכולים להתאים ל-TMS (לפי האתר של ד"ר אמיר צבעוני, אחד מהחלוצים המשמעותיים במסע להביא את הידע הזה לישראל: https://www.drzivony.co.il)

ברוכים הבאים ל-LOOP

אז זכיתם בכאב כרוני בזכות החלק ההישרדותי של המוח שלכם, שלא אכפת לו בכלל שיהיה לכם כיף בחיים אלא העיקר שתהיו בחיים, וקיבלתם כרטיס כניסה ללופ המפורסם. אני כמובן מדברת על הלופ של כאב-פחד-כאב-פחד. בין אם קיבלנו אבחנה ובין אם לא, הכאב כאן ואנחנו קיבלנו איום נוסף, מה שמכניס את הגוף שלנו למצב של דריכות. הפחד מפני הכאב מגביר את הערנות של מערכת העצבים, דבר שגורם לעוד כאב. הפחד מעביר מסר למוח שיש כאן סכנה שמאיימת עליו, ולכן הכאב מתעצם. כפי שציינתי, מדובר בחלק ההישרדותי של המוח. הוא לא נועד להיות חכם או הגיוני, ולא נועד לשמח אתכם. יש לו מטרה אחת והיא להעלים כל איום אפשרי ולהגן עליכם, גם כש…יוצא לו עקום, מה שנקרא.

זהו מעגל אכזרי בהחלט, אבל אפשר לצאת ממנו.

איפה היציאה בבקשה?

כדי לשבור את המעגל האכזרי, עלינו ללמוד להרגיע את מערכת העצבים ולייצר תחושת ביטחון למוח.

תחילה, אנו עושים זאת באמצעות שינוי התפיסה של המוח לגבי כאב והעברת המסר שהכאב אינו מסוכן. לכן הצעד הראשון הוא הבנת הכאב, ואותו כבר התחלתם.

כשד"ר ג'ון סארנו ערך את המחקר שלו, הוא העביר הרצאות והזמין את מטופליו להקשיב להן. הרבה מהם דיווחו על שיפור עד היעלמות הכאב, ובעקבות כך הוא פיתח סדנאות טיפוליות מקיפות יותר. על אף שהתוצאות גם שם היו טובות, הוא לא היה מרוצה מספיק מכמות המחלימים. התגלה לו כי ידע זה לא מספיק, הוא הבין כי אמונה בתהליך היא קריטית להצלחה, ולכן החל לראיין את המטופלים לפני אישור קבלתם לסדנאות וקיבל רק את המטופלים שהאמינו בגישה שהוא מציע. אחוז המחלימים עלה באופן ניכר. בסופו של דבר, מערכת העצבים לא תוכל להירגע אם המוח עדיין מאמין שהגוף מקולקל ויש סכנה. הרעיון של הבנת הכאב הוא להעביר את המסר הראשוני למוח שהכל בסדר בגוף שלנו.

אוקיי, אני מתחיל להאמין!

מעבר לידע והבנת הכאב, הוא הציע טכניקות לשחרור רגשי כדי להסיר את האיום מהרגשות המודחקים, כמו כתיבה חופשית. אחת המטופלות שלו, ניקול סאקס, שהפכה בעצמה למטפלת בתחום הכאבים הכרוניים, פיתחה שיטה בדיוק למטרה הזו שנקראת "Journal Speak". היא מבקשת לכתוב רשימה של לחצים מהעבר וההווה, לבחור אחד בכל פעם (מומלץ להתחיל עם אחד קליל יחסית), לשים טיימר ל-20 דקות ולכתוב בלי להרים את העט מהדף. המטרה היא להוציא את כל האמת שסירבנו להכיר בה וקברנו עמוק, גם אם היא מביכה, מכוערת או מביישת. לבסוף יש לקרוע את הדף ולזרוק אותו לפח. תזכרו: אין אף רגש שיכול להרוג אותנו. יש לנו רגשות שמבצבצים במשך שנים אך אנו דוחקים אותם חזרה פנימה ולא מעזים לתת להם לעלות לפני השטח. רגש נראה הרבה יותר מפחיד כשהוא רק מציץ ומבקש לעלות, מאשר כשהוא כבר למעלה. כשאנחנו מסכימים להרגיש אותו ומכירים בו, אנחנו לוקחים את הכוח לידיים שלנו והוא כבר לא יכול לאיים עלינו יותר.

מאחר והתרגיל יכול להיות כבד לפעמים, אני ממליצה לשבת אחר כך כמה דקות עם עצמכם ולנשום, לזכור שאתם אהובים וטובים ושהתקדמתם צעד גדול מאוד לחופש.

פעילות גופנית היא מבין הדרכים הטובות ביותר לחזור לשגרה ותחושת ביטחון בגוף. גם אם לחלקכם זה נראה מאתגר ורחוק שנות אור מהמצב שלכם, להימנע ממנה זו עוד דרך להעביר למוח מסר שיש סכנה. כשנחזור לפעילות בצורה מבוקרת, עדינה ואוהבת, בצעדים קטנים של הצלחה, הגוף ילמד שהוא מסוגל ואין שום דבר שעוצר בעדו. גם לא כאב.

חשיפה בטוחה לכאב. לאחר זמן רב שחשנו חרדה כל פעם שהכאב הופיע, הגיע הזמן להראות למוח שהכאב הזה הוא בטוח. אלן גורדון, בדומה לניקול היה מטופל של ד"ר סארנו ופיתח שיטה בשם "Somatic Tracking". הוא מעודד את המטופלים שלו להיחשף לכאב בצורה בטוחה (ואף הומוריסטית) ולתרגל כאשר הכאב עולה, בנקודה שבה הוא לא חזק מדי ולא חלש מדי, לשהות איתו ולהעביר למוח מסרים של ביטחון ורוגע תוך כדי. הוא מאמין שככל שנשהה עם הכאב ברוגע וללא בהלה, כך המוח יאמין יותר שאין סיבה לדאגה. הוא מעודד מטופלים להיות outcome independence, במילים אחרות "לא אכפת לנו אם הכאב יופיע עכשיו ברגע זה, או אפילו יחמיר! אנחנו יודעים שהוא בטוח ואנחנו לא תלויים בהתנהגות שלו".

תחזרו לחיים. ככל שתעשו יותר מהדברים שאתם אוהבים או רוצים לעשות, כך יותר תאמינו שאתם בסדר ואין שום דבר לפחד ממנו. שום דבר לא יכול לעצור בעדכם! תתחילו בצעדים קטנים. לדוגמא, הכאב שלי התחיל מפציעה בזמן פעילות גופנית והמשיך לאחר החלמה מלאה של הפציעה. בעקבות זאת המזרן והמשקולות שלי גרמו לי להתקפי חרדה והחבאתי אותם עמוק בארון. יום אחד החלטתי לפתוח את הארון ורק להסתכל פנימה, בדיוק לשנייה אחת. כך עשיתי כל יום, שנייה אחת יותר, עד שיום אחד נגעתי במזרן. אחרי כמה ימים הוצאתי את המזרן החוצה ומיד החזרתי לארון. כך התקדמתי כל פעם צעד, עד שיכולתי להשכיב את המזרן על הרצפה ולגעת בו עם הבוהן, ובהמשך לעשות יוגה. היום יש לי חדר כושר ביתי ושגרת אימונים קבועה, אבל נחזור רגע לאחור. באותו זמן גם נמנעתי מסיטואציות חברתיות, וביום שהסכמתי לנסוע רחוק לחברה שמעולם לא פגשתי התרגשתי מאוד. היה לי כאב חזק בירך כבר תקופה ארוכה, אבל הוא עבר ברגע שיצאתי לנסיעה ולא חזר מעולם. לעומת זאת, לחזור לעבוד לקח לי זמן רב יותר וזה היה אחד הימים המעצימים ביותר בתקופה בה סבלתי מכאבים. בבוקר לפני העבודה כל מה שיכל לכאוב כאב לי, אבל במקום לחשוש ממה יהיה בעבודה, החלטתי להעביר מסרים מרגיעים למוח שלא משנה מה יהיה, יהיה בסדר, גם אם יכאב. נעזרתי באחד הסרטונים של דן בוגליו באותו יום וצפיתי בו שוב ושוב ושוב עד שהצלחתי להירגע. לחזור לחיים זה אחד הכלים החשובים במסע ריפוי מכאבים כרוניים.

טיפול רגשי לא חייב להיות פגישה עם מטפל מוסמך, אבל מומלץ לשלב איזשהו סוג של טיפול רגשי עם טראומה. טראומות הן מבין הסיבות העיקריות לכאבים כרוניים. לפי ד"ר פיטר לוין, מומחה לטראומה, כאשר בעלי חיים חווים סכנה הגוף שלהם צובר אנרגיות שישמשו אותם להימלטות מהסכנה. לאחר שהסכנה חולפת, הם מרעידים את הגוף לשחרור האנרגיה העודפת ובכך הם מגיעים לתחושה של מקום מבטחים. לפי המחקר שלו, טראומה נוצרת כאשר המוח לא מוצא דרך להתמודד עם הסכנה, והיא נתקעת בגוף כאשר אנחנו לא משחררים אותה בשום דרך. בעצם, הגוף לעולם לא הגיע למקום בטוח, וכל פעם שהמוח מזהה טריגר המקשר אותו לאותה חוויה הגוף יגיב בהתאם ואף יישאר בדריכות יום יומית. אותה דריכות הנקראת Hyper-Sensitive Nervous System תורמת להמשכיות הכאבים, אבל יש חדשות טובות – היא גמישה ובהחלט ניתן לשפר אותה.

תרגילי נשימה והרפייה. אני לא ארחיב מדי בנושא כי יש אין סוף תרגילי נשימה מגוונים, אני ממליצה למצוא תרגילים המתאימים להרגעת מערכת העצבים.

תהיו חלק מקהילה. העולם נמצא במגפת לחץ נפשי שאותה ד"ר סארנו חזה מראש, זה אומר שאתם לא לבד. יותר ויותר אנשים מתמודדים עם כאבים כרוניים בכל יום שעובר. אני ממליצה להיות חלק מקהילה ולעבור את הריפוי ביחד.

שנסכם?

כאב כרוני הוא תופעה מורכבת ועם זאת כל כך פשוטה כשמבינים אותה, והכי חשוב ניתנת לריפוי. הבנה של מקור הכאב היא השלב הראשון. יצירת תחושת ביטחון למוח, שימוש בטכניקות כמו כתיבה רגשית, תרגילי נשימה, חשיפה בטוחה לכאב ומדיטציות שונות יכולים לסייע לשחרור מהכאב. את כל אלו אתם יכולים לשלב כחלק מהיום יום שלכם, אבל זכרו! המטרה היא לא להיפטר מהכאב – אלא לחזור לחיים רגילים.

מקורות והמלצות לתהליך הריפוי

1. המסע שלי.
2. ספריהם של ד"ר ג'ון סארנו, ד"ר הווארד שובינר, ד"ר פיטר לוין, פיזיותרפיסט אדריאן לואו, מטפלת ניקול סאקס, מטפל אלן גורדון ועוד.
3. סדרת סרטונים קצרים מד"ר הווארד שובינר על TMS: https://www.youtube.com/watch?v=jiUHfip84lU&list=PLsJVYZbo6uWrKc57MDUL1vGciEGnPYrV9
4. האתר של ד"ר ניר ברוש, אותו גיליתי יחסית מאוחר (לצערי) בתהליך הריפוי שלי, כולל בתוכו מאגר מחקרים בנושא, קורסים, הכשרת מטפלים ועוד: https://www.tmscenter.co.il/
5. אפליקציית Curable. האתר הרשמי: https://www.curablehealth.com/
6. הדוקומנטרי על ד"ר ג'ון סארנו "All The Rage" להורדה: https://vimeo.com/ondemand/alltherage
7. הדוקומנטרי של אלן גורדון "Pain Brain" להורדה: https://painbrainfilm.com/
8. פודקסט של אלן גורדון "Tell Me About Your Pain" בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/2ZKWLekvhHKchJ3zjOFUEt
9. הסבר מלא על תרגול כתיבה Journal Speak מהאתר הרשמי של ניקול סאקס: https://www.thecureforchronicpain.com/journalspeak
10. יוצר תוכן דן בוגליו. האתר הרשמי: https://www.danbuglio.com/ ערוץ היוטיוב: https://www.youtube.com/@PainFreeYou

אתם לא לבד במאבק הזה

תודה שקראתם,