המושג "דימוי גוף חיובי" כבר הפך בשנים האחרונות לנפוץ. אבל בעיניי, משהו חסר. מה עם הקשר הבלתי נפרד בין איך שאנחנו חושבים ומרגישים לבין איך שהגוף שלנו מתפקד?
לאהוב את הגוף שלי פירושו לאהוב גם את הפנים: את הסיפור שלי, את כל מה שעברתי עד שהגעתי לכאן, את הרגשות הפחות נעימים, את החרדות, את סערות הרגשות, את מה שהייתי צריכה להגיד ולא אמרתי, את הכל.