הסיפור שלי מתחיל בגיל 8.

עברתי ניתוח במפרק הירך והרופא אסר עליי לבצע כל פעילות גופנית מלבד שחייה, אך בתור ילדה שמנה התביישתי ללכת לבריכות ולכן נמנעתי מכל תנועה שהיא – מה שהוביל לכך שהרגל המנותחת התפתחה פחות מהשנייה (מכירים הליכת פינגווין? אז לפעמים יוצא לי כזה).

לא למדתי לרכב על אופניים בתור ילדה, ומאחר והחלטתי לערער על הגזרה הזו רק בגיל 24, גם בטיולים אחרי צבא נמנעתי מלטפס למקדש הקופים בהודו או לחומה הגדולה של סין.

סבלתי מחרמות בבית הספר, מה שהוביל אותי בהמשך, בתיכון, להרעיב את עצמי כדי לרזות. בטיול אחרי צבא, התחלתי לחקור את הבודהיזם הטיבטי ובמקביל גיליתי את תנועת הבודי פוזיטיב שהייתה אז בחיתוליה, לפחות בארץ.

תמיד הרגשתי שמשהו לא נכון בחברה שלנו, והתחברתי מיד לרעיון שאני יפה כמו שאני ולא צריכה לשנות דבר. יחד עם ההחלטה לאמץ דימוי גוף חיובי כלפי עצמי, הגוף שלי מרד באכילה כפייתית. החמלה שלמדתי בבודהיזם הייתה גלגל ההצלה שלי. כשהסכמתי לחמול לכל ביס שהכנסתי לפה, רק אז הגעתי לשליטה מלאה על האכילה שלי.

התחלתי לפקפק בכל מה שאי פעם אמרו לי ולפתח אורח חיים בריא מתוך מקום של אהבה לגוף שלי. לאכול סלט כבר לא היה מאבק, לאכול עוגה לא הוביל לעונש, להתאמן לא היה מתוך שנאה, פתאום הכל נהיה קל יותר. זה הרגיש נכון. המטבוליזם שלי הסתדר, כל המערכת העצבית נרגעה, יכולתי לנשום. הייתי בגג העולם.

אבל החיים הם לא סרט של דיסני, נכון? 😉

יום אחד חוויתי פציעת ספורט שהובילה לכאבים כרוניים ולמשבר הגדול ביותר בחיי. עברתי מבדיקה לבדיקה, כולן היו תקינות ולא קיבלתי מענה מהרופאים. "אנחנו לא יודעים מה לעשות איתך". שוב מצאתי את עצמי מפחדת מתנועה, הפעם פחד מוות. מזרן היוגה והמשקולות שנתנו לי תחושה כל כך טובה ומעצימה, הפכו לאויב, וקיבלתי התקף חרדה כל פעם שהתקרבתי אליהם – אז נאלצתי להחביא אותם עמוק בארון. התפטרתי מהעבודה, ויתרתי על חיי חברה ובגדול לא יצאתי מהבית.

ניסיתי כל פתרון אפשרי, מרפואה קונבנציונלית (שלא הציעה יותר מדי עבורי) לרפואה אלטרנטיבית, ריטריטים של מדיטציה, טיפול רגשי, טיולים בטבע. שום דבר לא באמת עזר.

בנקודה האפלה והאובדנית ביותר בחיי, נכנסתי לגוגל וכתבתי "האם הכאב הזה אי פעם יגמר?"

לא התכוונתי לכאב הפיזי, אלא הנפשי, אותו כבר לא יכולתי לשאת. הגעתי לכתבה השייכת ל-Curable, אפליקציה שמלמדת איך להירפא מכאבים כרוניים ע"י למידה על המערכת העצבית והתפקיד שלה ביצירת כאב. התחלתי להקשיב להקלטות באפליקציה, לקרוא ספרים בנושא, לעשות תרגילים, והכאבים עברו אחד אחרי השני. מצאתי פתרון, הרמתי את עצמי והתחלתי תהליך ריפוי מכאבים כרוניים. לאורך כל התהליך המשכתי להתמודד עם חרדות, בעיקר חרדת בריאות וחרדה מרופאים. קמתי ונפלתי כמה פעמים בדרך עד שהגעתי לאן שאני היום.

מאז הספקתי לטייל שוב בעולם, להכיר את בן זוג שלי, לחזור לעבודה ולהיכנס לשגרה בה אני מתאמנת 3 פעמים בשבוע בחדר כושר ביתי שחלמתי עליו עוד מהיום שהחבאתי את המשקולות בארון.